גן הפסלים

בשטחים הציבוריים של המוזיאון הפתוח בגן התעשייה עומר, תחת כיפת השמיים, מתפתח גן פסלים, שבו מוצגות יצירות אמנות מאוסף המוזיאון. האוסף כולל פסלים של האמנים הבאים:

אילן אורבוך: כיפת ברלין, 1994, חיטה בברלין, 1987
אורבוך משתמש בפסליו באבן מסותתת, בעץ ובמתכת, כדי ליצור מבנה ארכיטקטוני שהוא פסל. הוא יוצר בחומרים קיימים, אשר שימשו בעבר לתכלית אחרת, לשם יצירת פואטיקה חדשה.

שלמה זלינגר: ל"ו הצדיקים, 1975, עקידת יצחק, 1976, האסירה, 1970, החיים, 1976
זלינגר מוכר כיוצר אתרי הנצחה גדולים מאוד. הנושאים שבהם עוסק שאובים בדרך כלל מן המיתולוגיה ומן התנ"ך וזוכים על-ידו לפרשנות מחודשת. זלינגר מפסל בעיקר בגרניט, אבן קשה הדורשת יכולת גבוהה ונחישות. ברוב פסליו מופיעות שתי דמויות באותו גוש אבן, המבטאות שניוּת של שילוב וניגוד. הפסלים מציגים חידה בפני הצופה, ודורשים ממנו להסתובב סביבם.

אסף ליפשיץ: ללא כותרת
ליפשיץ הוא בן למשפחה בעלת מסורת אמנותית, החי ויוצר במקום היוולדו, קיבוץ מעוז חיים. הוא עובד כמסגר ועוסק בפיסול מנעוריו. פסליו פזורים ברחבי הארץ, במטולה, בקמפוס הטכניון בחיפה, בבית-שאן, בכפר תבור ובגני התעשייה תפן ועומר.

שלמה שוורצברג: ללא כותרת, 1998 - 1999
שלמה שוורצברג נולד בישראל בשנת 1956. בשנת 1982 השלים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1984 - 1987 למד אמנות בבצלאל, ירושלים. בשנים 1987 - 1989 המשיך בלימודי תואר שני באמנות ובעיצוב באקדמיה על שם ריטפלד בהולנד.

עפרה צימבליסטה: צלחת תקשורת, 1999 - 2000
צימבליסטה עסקה תחילה בציור ובתבליט על-ידי הטבעות גוף אדם. בשנות ה-80 החלה לעסוק בפיסול דמויות אדם. הדמויות בעבודותיה המאוחרות יצוקות מאלומיניום וצבועות. ההעמדות המוזרות שלהן משרות על הצופה תחושת שלווה ורוגע, והן מגלמות בתוכן שילוב של מציאות ושל דמיון.

ג'נגיס שקיל: עולם ההשראה
הפסל ניתן במתנה לסטף ורטהיימר בזכות שיתוף הפעולה של מפעליו עם ממשלת טורקיה.