אילן אורבוך השתקפויות

בין שמים וארץ
מאמר מאת: רותי אופק

מה שאתה קושר לאדמה מתקשר לשמים
קונסטנטין ברנקוזי, 1918

עוצמתם של פסלי אילן אורבוך נובעת במידה רבה מגודלם הפיזי הלא שגרתי. כמו עמוד אינסופי (1937) של קונסטנטין ברנקוזי [Brâncuşi] המיתמר לשמים, כך פסליו של אורבוך גורמים לצופה להביט מעלה – למרומים. הפסלים במהותם קשורים לאדמה ולארציות, אבל אצורה בהם שאיפה למשהו נשגב, גבוה. את התחושה הזו של ארציות מצד אחד ושמימיות מצד אחר מחזקים חומרי היצירה שאורבוך משתמש בהם: אבנים, קורות עץ ומתכות המתקשרים לאדמה ולארץ, מים וזכוכית שקופה המהדהדים את השמים.

במרכז השפה הפיסולית של אורבוך עומד עיקרון צירופם של חומרים שונים, בחלקם ממוחזרים, אשר מקנים ליצירתו את כתב היד הייחודי שלה. החיבורים בפסליו של אורבוך הם בלתי צפויים ולעיתים מתעתעים בצופה, כאשר לא לגמרי ברור, מי מהחומרים המשולבים בפסל הוא הנושא את מסת המשקל. הדבר בולט במיוחד בפסלי האבן, העץ והזכוכית, שיש להם מקום מרכזי בתערוכה. הניגוד בין האבן המסיבית האטומה וקורות העץ הכבדות לבין הזכוכית השברירית והשקופה המשולבת בתוכם מעניק למסה החומרית של העץ והאבן קלילות, שקיפות ואווריריות בלתי צפויה. השימוש החוזר בחומרים - האבנים לקוחות מאבני שפה וקורות העץ שימשו בעבר אדני רכבת - מטעין את היצירה במטענים של עומק והמשכיות. זוהי בריאה מחדש של מה שכבר היה קיים בגלגול קודם.

קרא עוד